🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
פרשת דברים פותחת ברשימת המקומות שבהם דיבר משה רבנו את דברי התוכחה לעם ישראל, ובהם "דִּי זָהָב". כותב ה"אגרת הטיול": ברמז המקום הזה, "די זהב", כיוון משה רבנו לחטא העגל — כמו שרש"י אומר: "הזהב שהרביתי לכם — אתם עשיתם אותו לעגל." אך בתוך אותה מילה עצמה, "זהב", מסתתר גם התיקון לחטא הזה.
אומר ה"אגרת הטיול": החטא הכי גדול שהיה לעם ישראל היה חטא העגל, שהוא חטא כפיות הטובה למקום — "הזָהָב שֶׁהִרְבֵּיתִי לָכֶם, אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל". וכנגד החטא הכי גדול הזה, קיימת המצווה הכי גדולה שהיא מצוות עשה דאורייתא — מצוות ברכת המזון. וזהו הנרמז במילה "זָהָב": ראשי תיבות של שלוש הברכות הראשונות של ברכת המזון, שהן מדאורייתא — "הַזָּן" (ז), "הָאָרֶץ" (ה), "בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם" (ב). כאשר עם ישראל מברך את ברכת המזון בכוונה גדולה, ומודה למקום ברוך הוא על כל הטובות שהוא מפליא עמו — הוא מתקן בכך את חטא העגל, שהיה חטא כפיות טובה למקום.
וכשם שחטא העגל הוא החטא הכי גדול, המביא לכל הפורענויות שבאות על עם ישראל — כמו שאמרו חז"ל: "אֵין לְךָ פֻּרְעָנוּת שֶׁאֵין בָּהּ קֻרְטוֹב מֵחֵטְא הָעֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי" — כך ברכת המזון בכוונה היא המצווה הכי גדולה, היוצרת מגן מפני כל הפורענויות והגזרות ההן.
"אין בברכת המזון פגע רע" — רמז, שכל מי שמברך ברכת המזון בכוונה גדולה, לא שולט בו לא שטן, לא קטרוג, ולא חרון אף. כל המזיקים לא שולטים, וכל הפורענויות לא שולטות במי שמברך את ברכת המזון מילה במילה, מתוך כוונה.
באר היטב, על יסוד "פגע רע" בגימטריהההודאה למקום היא התיקון על כל הכפיות טובה שאדם כפר בטובות הקדוש ברוך הוא כלפיו. וכפי שאמרו חז"ל על ברכת המזון: מלאכי השרת אומרים לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, כתוב בתורה שלא ישא פנים ולא יקח שוחד — ואיך אתה נושא להם פנים, שכתוב "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"? עונה הקדוש ברוך הוא: כיצד לא אשא להם פנים, שכתבתי להם בתורה "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ", ומדקדקים עם עצמם לברך אפילו כשאכלו כזית וכביצה. אומר ספר "אגרת הטיול" שבזכות שאדם מדקדק בברכות ברכת המזון בכוונה — אפילו כשאכל רק כזית וכביצה — הקדוש ברוך הוא נושא פנים לעם ישראל, ומוחל להם על עוונותיהם.
מבאר החתם סופר בהרחבה, בדרשותיו לראש השנה: בכל חטא שאדם חוטא, יש בו חלק של כפיות טובה למקום, שעשה עמו כל כך הרבה טובות, ואף על פי כן הוא עושה עמו רעות. למשל, אם אדם חוטא בידיים — הרי השם יתברך עשה עמו כל כך הרבה טובות, שהוא יכול להזיז את הידיים, לעשות פעולות טובות עמן. ועכשיו, עם הידיים עצמן, הוא חוטא — גונב, פוגע. וכן עם העיניים — הקדוש ברוך הוא נותן לאדם ראייה בכל רגע ורגע, וחס ושלום, הוא פוגם בהן. כותב גם ה"תומר דבורה" שהחטא הכי גדול הוא שאדם כפוי טובה למקום: הקדוש ברוך הוא, באותו רגע ממש, משפיע לו שפע וחיות, והאדם לוקח את הכוח הזה ועושה בו נגדו. זהו הפגם הכי נורא שיש.
אם אדם יתבונן בכך — יבוא לשמור על הפה, לשמור על העיניים, לשמור על הידיים, לשמור על כל דבר, רק מתוך הכרת הטוב למקום ברוך הוא, על כך שהוא עושה עמו את כל אלה בכל רגע ורגע. שהרי אילו הייתה לו הכרת הטוב השלמה, לא היה עובר על החטא — רק בגלל שהקדוש ברוך הוא ציווה זאת, אלא מפני שיש לו הכרת טוב עמוקה למקום ברוך הוא, שגומל עמו חסדים בכל רגע ורגע.
כותב רבי חיים שמואלביץ (בספר "שיחות מוסר"): ההודאה למקום היא זו שמורידה את כל השפע. "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" — עכשיו שהתבוננת והכרת, תפילתך תוריד שפע. זה מה שגם מוציא אותך ממצרים — מכל הדורות ומכל הצרות — כי מתוך הודאה ומתוך רגשי הכרת הטוב לכל החסדים שהשם יתברך מפליא עמנו, זהו התיקון לכל החטאים, שפנימיותם היא כפיות טובה למקום.
ולכן, כבר בפסוק הראשון של פרשתנו, שבו מונה משה רבנו את כל המקומות שעם ישראל עבר בהם — "בְּמִדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף, בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" — רומז להם משה רבנו כבר גם את התיקון, במילה "זהב", שהיא ראשי תיבות "הַזָּן, הָאָרֶץ, בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם". התיקון הכי גדול הוא מאה ברכות בכוונה. ומכאן, במדרש, שמשה רבנו הוא זה שתיקן לעם ישראל את מניין הברכות. כך כותב גם בעל התורים: "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה" — ראשי תיבות רומזים שמשה רבנו הוא זה שתיקן את מאה הברכות, שהן התיקון לכל חטאי העולם, לחטא כפיות הטובה.
ולכן, כאשר דוד המלך ראה מגפה, ורצה לעצור אותה, ידע שהדבר הכי גדול לעצור בו את המגפה הוא מאה ברכות בכוונה. יהי רצון שנזכה להתחזק במאה הברכות בכוונה, לברך אותן בכוונה מתוך הכרת הטוב לבורא יתברך על כל החסדים שגמל עמנו — ובפרט את ברכת המזון, שהיא ברכה מדאורייתא — וממילא נזכה לכל ההשפעות והברכות ברוחניות ובגשמיות, ונזכה בקרוב ממש לגאולת עולמים, בניין בית מקדשנו ותפארתנו, במהרה בימינו, אמן.